<h1>ראבי"ה סימנים תתצ"ב—תתצ"ג</h1>
<h2>דף לו.</h2>
פרוסבול [מרבינו תם]. דוכרן פתגמי מה דהוי קדמנא [אנו] פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני (ופלוני) כך וכך לחודש פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונים כאן בכרך פלוני איך פלוני בן פלוני אמר לנו קנו ממני ארבע אמות קרקע בחצרי ותנו לו לפלוני בן פלוני וקנינא מיניה ויהבינא ליה לפלוני בן פלוני [וכך אמר לנו מוסרני לכם פלוני בן פלוני] ופלוני בן פלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב וחוב שיש לי כך וכך על פלוני בן פלוני שאגבנו כל זמן שארצה וקנין ארבע אמות קנינן מן פלוני זה לפלוני זה ככל מאי דכתיב [ומפרש] לעיל במנא דכשר למיקני ביה ומה שעשינו כתבנו וחתמנו. ויחתמו שלשה ומכל מקום די בשנים. ואשר החזרתי מענינו של שטר בשיטה אחרונה, למען לא ימצא אדם אחרי מאומה ויערער על קנין ארבע אמות, כי הלוה מתאוה להפטר והמלוה מקוה להיות גובה שוה בשוה. [ואתה] לא תלוה והיית(ם) כגן רוה. יעקב ברבי מאיר נ"ע. וזה הכתב שלח עם הפרוסבול. יוחן אומר לחכמ[ה אחות], למד צדק בארץ נכוחות, ישיגון שמחות, שלות עולם בשקט ובטוחות, על שטר פרוסבול אומר שיחות. אביא ראיות אונות [בהוכחות], פן יש בכם איש [בא] לדחות אומר יכול למחות ברוחות. צא ולמד [מדאמרינן] בריש פרק השולח גט [ל"ב ע"ב] איתמר בפני כמה [מבטלו] רב נחמן אמר בפני שנים, ומייתי רב נחמן ראיה דלתרי נמי קרי [להו דיינים] מדתנן הדיינין חותמין למטה או העדים מה עדים תרי אף דיינין תרי. והילכתא כרב נחמן, כדפסק תלמודא, [שמע מינה] דייני פרוסבל די בשנים וכל שכן בשלשה. ומדדחי רב ששת ומפרש דלא שנא כתוב בלשון דיינים [וחתמי עדים] ולא שנא כתוב בלשון עדים וחתימי דייני, שמע מינה דלרב נחמן בעינן דליהוי כתוב בלשון דיינין כשאר שטרי בית דין, לכך צריך [לכתוב] בלישנא דבי דינא [בי דינא הוינא] וכו'. ומדתנן בשביעית [פ"י מ"ה] פרוזבל המוקדם כשר והמאוחר פסול, ופירוש המוקדם לסוף שנת [השמיטה], כשר, והמאוחר לאחר סוף שביעית, פסול, שהרי כבר שמטתו שביעית. שמע מינה צריך לכתוב לו זמן, כדמוכח[א] סיפא דההיא משנה דקתני שטרי חוב המוקדמין פסולין, פירוש מוקדמין לשיעבוד, ואם השטר חוב בלא זמן אינו טורף [ממשעבדי], דשמא היום נשתעבד שמסרו לו עכשיו דהוי כמלוה על פה למפרע, כמו כן גבי שטר פרוזבל אם אין בו זמן אמרינן שמא היום כתבו ומשום שמיטה [הבאה, דעדיף] למיטען פרוזבל היה לי ואבד מפרוזבל המזויף מתוכו (אי) דאיכא ידים מוכיחות דשביק התירא ואכיל איסורא, הילכך צריך [לכתוב] זמן לאפוקי נפשין מפלוגתא. והכי אמרינן גבי גט [לעיל ד' ע"א] דלא בעי רבי אלעזר עדי חתימה ואם מזוייף מתוכו מודה רבי אלעזר שהוא פסול. ואף על פי שמצינו בתשובת רבותינו שכתבו שאין כותבין עתה פרוסבול משום דאמר שמואל אין כותבין פרוסבול אלא בבי דינא דסורא או בבי דינא דנהרדעא [אין נראה לי, דמתרץ, כדמפורש התם, כי תקין הלל פרוסבול כגון בי דינא דרב אמי ורב אסי דאלימי לאפקועי ממונא, והרי רב אמי ורב אסי לא היו כשמואל ורב, דהא נפיש גוברייהו דרב ושמואל מדרב אמי ורב אסי ואינהו רב ושמואל דייני דנהרדעא וסורא, ובסורא הוה רב ובנהרדעא שמואל, ולמה לא נקט המתרץ כגון בי דינא דנהרדעא וסורא, אלא שהמתרץ לקח רב אמי ורב אסי שבדורו, שמע מינה שבכל דור ודור גדולי אותו הדור בדורם כרב ושמואל בדורם ורב אמי ורב אסי בדורם. וכן שנינו [ר"ה כ"ה ע"ב] וכי תעלה על דעתך וכו' אלא יפתח בדורו כשמואל בדורו ואפילו אינם גדולי הדור יכולים לכתוב פרוסבול] ולא אמר שמואל שאין כותבין פרוזבל אלא בי דינא דסורא ונהרדעא אלא לאפוקי בשני הדיוטות או שלשה הדיוטות. וצריך להקנות לו ללוה המלוה קרקע בתורת הרשאה דהא רב אשי מקני ליה גידמא דדיקלא וכתב דלא סבירא ליה כרבנן דבי רב אשי דלא כתבו. והילכתא כרב אשי, כדאמרינן בעלמא [כתובות כ"ב ע"א] ודילמא רבנן דבי רב אשי וכו', שלא היו בקיאין, וטעו, ומשני דכתיב ביה ואמר לנא רבנא אשי, כלומר כיון שעשאו[הו] על פיו לא טעו, שמע מינה היכא דפליגי עליה הילכתא כותיה. כתבתי לך טופס השטר לפי דעתי אני יעקב ברבי מאיר אוהבך. ולולא אהבתך אהובי רבי שמואל ברבי אברהם פליאה נשגבה בעיני [הייתי כמחריש כי אף על פי שאמר רב נחמן אוקמיניה דאף על גב דלא כתיב ככתיב דמי, עמל הוא בעיני] לעבור על דעת רבותי להיותי [כמחדש] ומוסיף על תוספי רב יהודאי גאון שלא נזקק לזה. ואולי סבר בקיום כרב נחמן דאמר אוקמיניה וכרבנן דבי רב אשי וכרבי יונתן. אך אין אנו מתירין אלא בכתיבת פורזבל ושלום על ישראל.
